|
|
עמוד:215
היה מרחק גאוגרפי ומנטלי . " בעניין זה סיפר יהודה ניני , בן המקום שנעשה לימים פרופסור וראש המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב , את הדברים האלה : בילדותי היו שלושה מעגלים בנסיציונה , ולא תמיד היה קל לעבור ממעגל למעגל . היה הכביש הראשי שהפריז בין השנונה המערבית , שנקראה " שמנת האיכרים "; הייתה הרצועה הערבית , שהיה קשה לעבור אותה ; והייתה שכונת הפועלים . לכאורה , צריך היה רק לעבור כביס , אבל זה היה יותר מכביש . היו תרבויות שונות , השקפות עולם שונות . המעבר משכונה לשכונה היה למעשה מעבר ממחנה למחנה . חציית הכביש הייתה עניין סמלי , בחציית הסמבטיון . קצת רקע היסטורי : אף על פי שסבי עלה לארךישראל בשנת 1906 והיה זכאי להימנות עם "האצולה המייסרת " , העלייה השנייה , הוא והעולים אתו לא נכללו בהיסטוריה הכתובה של בוני היישוב . יוצאי תימן שהתיישבו בטירתישלום באו משלושה מחוזות בתימן שהיו מנותקים זה מזה . היו עולים מרמת תימן המרכזית , שאקלימה באקלים של שווייץ ( האשכנזים חשבו שכל יוצאי תימן רגילים לאקלים החם האופייני לארץ ישראל ) . אחרים באו מדרום תימן , אזור של רעב , של אורגים וצורפים ובעלי קרקעות ( לא חקלאים ) . משם באו סבי וסבתי . יוצאי תימן אלה הצטיינו בחכמת הקבלה , והמשורר רבי שלום שבזי חי שם . החלק השלישי בא מצפון תימן , מאזור ךמאר . אדמת טירת שלום נועדה במקורה ליוצאי תימן מגורשי כנרת , אן הם ביקרו באזור בשנת 1928 וטענו שאדמת המקום אי נה טובה לחקלאות . כשהוחלט במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית להקים יישוב של יוצאי תימן , קיבלה אותו קבוצה מעורבת , לא הומוגנית , והתוצאה לא איחרה לבוא . היו ביישוב החדש כארבעים משפחות ולהן שלושה בתי כנסת . היה הבדל בין האומרים : " אור חדש על ציון תאיר " ובין האומרים : " אור חדש עלינו י איר " , ואם היו שאמרו " נקרשך " ולא " נקדש את שמך " , הייתה התפוצצות והיו מפסיקים את התפילה . המוסדות המיישבים לא דאגו לצורכיהם של המתיישבים , ובמקום מושב עובדים הייתה טירת שלום למושב פועלים ולא הוכרה בתור יישוב חקלאי . זו הסיבה לצירופה של טירת שלום לנס ציונה ב , 1958 בשעה שהמושבים בית חנן ובית עובד צורפו למועצה האזורית נחל שורק . ועוד הוסיפו בעניין טירת שלום שלושה מבני היישוב : בנימין מזרחי , אבנר מדואל וסעידה דמארי : בנימין מזרחי : כשעלינו לטירתישלום גרנו בצריף . אחר שלושה חודשים באה משפחה נוספת , משפחת מור חיים . אחרכך עלו עוד . רוב החברים שלי היו ערבים . בטירת שלום חפר אבי באר . עד אז היינו מביאים מי שתייה מכפר אהרון . אבנר מדואל : טירת שלום חייבת לנשים שבה הרבה . סבתות ואמהות דאגו שהילדים ילמדו ויעשו שיעורי בית , בשעה שהגברים היו טרודים בענייני פרנסה . סעידה דמארי מייצגת נשים אלה . סעידה דמארי : אני באתי לטירת שלום בגיל שתים עשרה . כשבאנו , כלום לא היה . שמנו את השטיחים שהבאנו מתימן בצורת אוהל . אבל אבי זכרו לברכה היה חרוץ ובעל תושייה . הוא הלך למזבלה , לקח משם פחים שהביאו בהם את כל המצרכים מחוץ - לארץ , ועשה לנו פחון קטן . שלוש שנים עבדתי אצל ישראל הימן בתור מבררת ראשית בבית האריזה . אם לא היו פרדסים , מי היה מפרנס אותנו בטירת שלום ! אבל בהתחלה היינו חייבים להתחרות בערבים , להיות יותר טובים מהם , כדי שיקבלו אותנו .
|
עיריית נס ציונה
|