דברי הקדמה

עמוד:9

דברי הקדמה סוקרטס , אפלטון ואריסטו , וכן ניוטון , דקרט , יום , קנט , הגל , שלינג , ואף קירקגרד , יספרס , היידיגר , סרטר וקמי ועוד פילוסופים והוגים רבים אחרים מעולם לא למדו לחשוב בשיעורים מיוחדים לחשיבה . הם למדו את המיתוסים , את הטרגדיות ואת הקומדיות , הם למדו שירה ופילוסופיה , מדעים ורפואה , ובשלבים מאוחרים יותר של ההיסטוריה גם דקדוק , תאולוגיה ומשפטים . בתקופה המודרנית פיצלו את המדעים למקצועות אחדים ( פיסיקה , כימיה וביולוגיה , ( ולמדו גם היסטוריה , גאוגרפיה , ארכיטקטורה , ציור ופיסול ועוד . אצל היהודים למדו תורה שבכתב ותורה שבעל-פה , פרשנות וכמובן גם הלכה . הקדמונים למדו את כל המרכיבים של חומרי הדעת שהיו קיימים בימיהם , ולא עלה בדעתם כלל , שצריך ללמוד את דרכי החשיבה לימוד סיסתמטי . הרטוריקה התמקדה בעיקר בארגון הדיבור ובתכסיסיו . על אף שהיא השפיעה גם על ארגון החשיבה , דבר זה כשהוא לעצמו לא עמד במרכז העיון ולא שימש לו מטרה . מעניין הדבר , שעל אף עובדה זו הם הצליחו יפה מאוד , אמנם תוך טעויות ושיבושים מעטים פה ושם , במלאכת החשיבה המאורגנת והמסודרת . על השאלה , " מה הייתה סיבת ההצלחה הזו ?" אפשר לענות תשובה פשוטה למדי . מתוך שמוחם היה מלא וגדוש בחומרי דעת רבים , הם ערכו השוואות ועימותים בין החומרים שעמדו לרשותם , הם הגדירו אותם , מיינו ודירגו אותם , עד שהדברים נעשו להם ברורים ומבוררים ומאורגנים והיו להם כמונחים בקופסה . מי שמעיין בדרכי עיוניהם של הראשונים , מגלה עד מהרה שההשוואה מהווה יסוד היסודות של כל חשיבה , עד שכמעט ניתן לומר שההשוואה בין חומרי הדעת היא לא רק יסוד לחשיבה , אלא היא היא החשיבה עצמה . אין לי ספק , שראוי לנו ללמוד את דרכיה של החשיבה העיונית , ואין גם ספק שהדבר יביא תועלת ללימוד ולהבנה בכל התחומים . עם זה ברור גם , שלימוד זה לא זו בלבד שאיננו מספיק , אלא גם אינו הגורם העיקרי לחשיבה אנושית ברורה . עיקר הבעיה של הדורות האחרונים אינה בכך שאין יודעים את דרכיה ואת סודותיה של החשיבה הברורה , אלא דווקא בכך , שבגין ריבוי חומרי הדעת , או בגלל גודל העצלות , לומדים בני האדם בזמננו מעט מדי חומר , ומשנדרשים הם לחשיבה כלשהי , פשוט אין להם די חומרים להשוואה , ובניסוח אחר – אין להם על מה לחשוב . לכן התרופה הראשונה לבעיית ערפול החשיבה וההבנה היא לימוד אינטנסיבי של כמויות גדולות של חומרי דעת , ואינו דומה מי שלמד מאה דף של גמרא למי שלמד עשרה דפים , ואינו דומה מי שקרא עשרה רומנים בלבד למי שקרא מאה . על כמויות גדולות של חומרי הדעת אפשר אחר-כך ליישם את שיטות החשיבה השונות . בימינו , כאשר ה " דעת " נתמעטה , נאלצים אנו לפנות לתרופה השנייה , ולהשתדל ללמוד את שיטותיה המגוונות של החשיבה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא