|
|
עמוד:9
הקדמה פרופ ' דוד הלבני כשנתבקשתי לכתוב דברי הקדמה לסיפורי התלמוד של ידידנו האהוב מר אליעזר ויזל נרו יאיר , סיפורים שהכרתי מן התלמוד ( גמרא , ( מן הקריאה ומן השיחה אתו בשעת הכתיבה , אמרתי לעצמי , מה אני יכול כבר להוסיף . מה אוכל לבאר ולהקדים , הרי הכול מונח לפני הקורא בלשון נוחה וספרותית , בלשון המושכת את הלב , מתוך כישרון יוצא מן הכלל ומתוך ידיעות תרומיות . ואם כדי לעורר את הקורא לתרומתו המיוחדת של אלי ויזל , לעשות סיפור ממה שבגמרא אינה אלא אנקדוטה , להפוך את מה שנאמר בעבר בהתאם לתנאים ולטעמים של אז למנת חלקו של ההווה , הרי כל מי שחושו עמו וטעם טעם ספרותי מימיו וקרא כבר מאוצרו הדגול של ידידנו , יבחין מעצמו בכוחו הגדול להפוך אמירה לאנקדוטה , אנקדוטה לסיפור וסיפור לספר . אמרתי - אפנה נא לדרך אחרת . כבן עירו , כחברו מנוער , כשותפו לסבל הגדול בפרוע פרעות על עם ישראל בימי השואה עלינו ועל עירנו , אראה נא אם ניתן להכיר בסיפורים אלה את עברו ואת חווייתו המיוחדים , כך שמי שלא עבר עליו מה שעבר עלינו יספר
|
|