|
|
עמוד:12
חכמי זמננו עסקו בעיקר באפשרות של מינוי נשים לתפקידי ציבור והנהגה , ורובם לא מצאו פסול הלכתי בכהונתן של נשים כמנהיגות ציבור במשטר דמוקרטי — בגלל אופיו של משטר זה , המעקר ממשמעות את ממד השררה . רוב חכמי זמננו גם הכירו באפשרות ההלכתית שנשים יכהנו כדיינות על ידי קבלת הציבור , אך התנגדו לכך מסיבות לא הלכתיות , המתבססות כנראה על הנורמות המקובלות בציבור הדתי והחרדי . אשר לתפקידים כלל–לאומיים פוסקי הלכה היו נכונים למתוח את ההלכה עד לקצה גבולה . ואולם בנוגע לתפקידים שנתפסו כחלק מן העולם הדתי הם רצו לנהוג ברוח ההלכה כמקורה . בתי הדין במדינת ישראל נתפסו על ידם כחלק מן העולם הדתי ולא כחלק מן הציבוריות הכללית במדינת ישראל . אם מן הבחינה המעשית קשה לצפות שבעתיד הנראה לעין יתרחש מהלך , שיכשיר נשים לשמש דיינות , המחקר מראה שהדבר אפשרי מנקודת ראות הלכתית . כך או כך , אפשר כבר היום ליצור , בדרכים אחרות , מעורבות רבה יותר של נשים בהליך השיפוטי בבית הדין הרבני . בד בבד עם ההצעות שרבנים העלו בקשר לתפקידים מעין–רבניים שנשים יוכלו למלא — כדוגמת יועצות הלכה , רבניות בית ספר ורבניות קהילה — מוצע לשלב נשים בבית הדין הרבני בתפקידים מעין–שיפוטיים , למשל יועצות , ואף לערב אותן בשלב קבלת העדויות . באופן סמלי אפשר לקשור את השינויים שחלו בהשתלבותן של נשים בבתי הדין הרבניים ביציאתן מן המרחב הביתי ובכניסתן לשלושה מרחבים ציבוריים : השוק , בית הכנסת ובית המדרש . לאחר שנשים החלו להיות שותפות בפרנסת המשפחה השתנה מעמדן כבעלות דין . יצירת מרחב שהוא בית כנסת של נשים חייב את הכשרת עדותן גם בדיני ממונות ונזיקין כדי להשליט צדק במרחב שאין בו גברים . בתי המדרש לנשים שנפתחו בדורנו הביאו לכניסתן של נשים לבית הדין כטוענות רבניות , ועתה אנו נדרשים להתמודד עם שאלת הדיינות . סקירת השינויים ההלכתיים שהתחוללו בחלוף השנים במעמדן של נשים בבית הדין הרבני מלמדת על שותפות רבה יותר של נשים במרחב הציבורי ועל טשטוש ההבחנה בינו ובין המרחב הביתי הפרטי . עם זאת נראה שבהלכה משתקפת תפיסת עומק אשר להבחנה המהותית בין המינים , בניגוד לטענה שהבחנה זו היא הבניה מגדרית גרדא . הניסיון ההלכתי להגדיר את ההבחנה הזאת
|
|