מבוא

עמוד:9

8 המיוצג מ"ספר המעשים" והלאה מורגשת הימצאותה של הלשון הישראלית . " ... בראשית דרכו , הזתקף עגנון על-ידי ברדיציבסקי על "אי-התאמה" בין התוכן והצורה ועל כר שהוא , עגנון , משעבד את התוכן לסגנון . ברדיציבסקי טען כי עגנון שם את עיקר הדגש על הסגנון ומתאים את תוכן היצירה לסגנונה . לעומת זאת , ציין ברנר לטובה את "שפתו המפליאה" של עגנון . ובאותו עניין אמר דב סדן : "מי שראה רק את הלשון ביצירות עגנון לא ראה כלום .. אמת , פעמים נראתה השפה עודפת על הכלי ו התלבושת על שאר הצדדים ... אך סופו עול הסופר שכבש את עצמו מתוך שידע להתגבר על הקשיים שבקביעת 10 הפרופורציה הנאותה שיצר לצרכי התוכן . " ... אכן , סבור דב סדן כי לשונו של עגנון טרם נבדקה בדיקה מלאה . דעה דומה עולה גם מדברי אבא בן-דוד , הטוען כי לעגנון "פטנטים לשוניים" שעדייו לא גולי באופן מלא , אף כי אפשר להגדירם בדיוק וללומדם . בספר זה נעשה ניסיון להגדיר במדויק את אחד המנגנונים החשובים של הסגנון העגנוני ו להרא ות , כי זיקת הגומלין שבין הרקמה הלשונית של היצירה לבין תוכנה תלויה במידה רבה במנגנון הזה . כחומר הבדיקה שימשו בעיקר סיפורי "ספר המעשים . " המנגנון הלשוני הנבדק הוא מנגנון של מערכות מילים מנחות רבות משמעויות . בבדיקת הסיפורים להלן ייעשה ניסיון לעקוב אחרי מערכ ות של מלים מנתות , המופיעות בהם באופן שיטתי ולהוכיח כי מערכות מלים אלו מתפקדות כשלד היצירה כולה . השאלה אם מערכות אלה נוצרו במודע או שלא במודע אינה נושא לבדיקה כאן ואולי אף אינה ניתנת להוכחה . מערכות המלים מורכב ות ממלים מסויימות , המתבלטות במהלך קריאת היצירה ומצטרפות זו לזו , באמצעות מכנה משותף מסוים . מכנה משותף זה יכול להיות אטימולוגי , סימנטי , פונולוגי או אסוציאטיבי . מחקרים רבים נערכו במטרה לעמוד על הדרך המיוחדת שבה משתמשים סופרים בלשון . לודג מגדיר סגנון כך : "סגנון הוא האמצעי , שבו משתמש הסופר ( שהוא בבחינת יוצר צופן ) , כדי להבטיח שה"מסר" שלו יפוענח כך , שהקורא לא רק יבין את האינפורמציה הנמסרת , אלא גם יתייחס אליה ביחס הזהה ליחסו של הסופר . " מערכות המלים בסיפורי עגנון הן , למעשה , אחד * בכל מקום שבו מסומן התרגום , * -ב התרגום הוא שלי ע . א .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא