|
|
עמוד:9
מעולם לא הופרדה הדת מהמדינה ושתי ההגדרות של היהדות - כלאום וכדת - משמשות בה בערבוביה . מדינת הלאום הציונית המודרנית נשארה חילונית בתפיסתה העצמית , אך הן מוסדותיה והן תרבותה רוויים בתפיסות תיאולוגיות ובביטויים דהיים יהודיים . על הממד התיאולוגי של הציונות כתב אמנון רז קרקוצקין : השילוב בין השפה התיאולוגית לבין המינוח הלאומי רומנטי מגלם בתוכו את מקומה הייחודי של התודעה הציונית כלפי הדגם הלאומי בכלל , ומתוך זה גם כלפי הביטויים השונים של הלאומיות האירופית . במובן זה , וכפי שייבחן בנפרד , החילון ו"ההלאמה" של המושגים הדתיים מסמנים את הממד הקולוניאלי של תודעה זו , ואת אופייה הייחודי . גם הממד התיאולוגי איננו בלעדי לציונות , ומצוי במוקד של תודעות לאומיות רבות , באירופה ובמקומות אחרים . הציונות התייחדה בכך , שהתודעה הלאומית היתה בה מלכתחילה בבחינת פרשנות למיתוס הדתי ולא תחליף לסיפור שעמד במוקד הזהות הקודמת , כפי שהיה הדבר בהקשרים אחרים ( שגם בהם יוחסה לזהות הלאומית משמעות דתית . ( כלומר , לא רק שלתיאור האומה יוחסו היבטים תיאולוגיים , אלא שהתודעה הלאומית מאליה היתה בגדר פרשנות חדשה למיתוס התיאולוגי היהודי נוצרי , תוך התאמתו לתפיסת ההיסטוריה האירופית , ובפרט תוך קבלת נקודת הראות האירופית אודות ההיסטוריה . ה"שיבה אל ההיסטוריה" משמעותה היתה השתלבות כיהודים בתוך הסיפור האירופי . מושג ה"שיבה" מבהיר את נקודת המבט שממנה נעשית פרשנות זו , ותוך כדי כך הוא מגשר בין שתי השפות הללו , ומבהיר את היחס ביניהן . עניין זה קשור במיוחד לכל הנוגע להגות שהוגדרה בחילונית , אשר התנערה מהמחויבות כלפי השיח ההלכתי והדיון התיאולוגי הגלום בו . המגמה לחילון התודעה הדתית לא התבטאה בניטרולה , או בניתוק מן המיתוס , אלא בפרשנות הלאומית שהוענקה למיתוס . הסקולריזציה התבטאה בהלאמתה של הדת , מצד אחד , ובהענקת משמעות תיאולוגית לפעילות הפוליטית , מצד שני ( רז קרקוצקין . ( 261 , 1999 את המודל ההיסטוריוגרפי המסורתי המצביע על התפתחות דיאלקטית לקראת מימוש הלאומיות המיר אפוא רז קרקוצקין בדינמיקה רווית יחסי כוח . בכך הוא תרם לפוליטיזציה חיונית של המודל ההיסטוריוגרפי השגור , שערך לדינמיקה הזאת דה פוליטיזציה מרחיקת לכת . הלאומיות , ולענייננו הציונות , מארגנת את עולם התופעות באופן שיתאים לסיפורה ובכך ישרת את מטרותיה הפוליטיות מבלי לחשוף את הפוליטיות שלהן . במקום תיאור רווי יחסי כוח היא מעדיפה להציג סיפור של התקדמות "טבעית" ומובנת מאליה לקראת הסוף הטוב . השלמת סיפור הגבורה וההצלחה של הציונות היא התכלית היחידה , ולכאורה אין כל אינטרס אחר המניע אותה . אין ספק שפרשנותו של רז קרקוצקין מקדמת מאוד את הבנת הדינמיקה המורכבת של היחס בין החילוניות לבין הדתיות בציונות . עם זאת , גם ניתוחו מתבסס בסופו של דבר על הטלאולוגיה הליניארית של הסיפור הלאומי : גם
|
|