|
|
עמוד:9
בשער הספר כרך שני מתוך הטרילוגיה שנועדה לבחון את המעבר ממודרניזם לפוסט מודרניזם במאה העשרים , שנחצתה על ידי המלחמה והשואה . וזאת , בכל הקשור לתמורות בצורות יסוד בספרות העברית ובעיון תומך בספרות העולמית . בכרך הראשון נבחנו שני סוגי מבע : מטא ריאליזם וריאליזם , כאופייניים לספרות שקדמה למלחמה ולשואה , וכמענה לרוח התקופה . בכרך הנוכחי נבחן הביטוי הספרותי שניתן למאבק במוניזם , פולחן השליט האחד , שכוחות ההרג והכפייה נמסרו בידיו והתוצאות ההרסניות שנגרמו בשל כך למין האנושי , לחירות הפרט ולמסכת ערכיו . בקוטב הנגדי מוצב הפלורליזם , שעניינו בהתוודעות לאדם בייחודו ובסגוליותו . מתרחק מפולחן העוצמה שמקורה בתאוות השלטון , מקדשת אה כל האמצעים . וזאת בצידוק גזעני , לאומני , בסולם ערכים מעוות מן הבחינה המוסרית של חמלה והיחס לזולת . רובו של הכרך השני מוקדש לפגיעה בעם היהודי , יותר מאשר בכל האומות שקיומן הועמד בסכנה , במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה , ובתוצאותיהן ההרסניות של שאיפות פוליטיות שתלטניות , אידיאולוגיות מעוותות , בלבוש מיתולוגי ובאמצעים רצחניים מן המשוכללים ביותר . המבוא של הכרך נדרש להגדרה של מצבים קיצוניים , בעקבות תחלואי המאה העשרים , כתוספת לפואטיקה של הטרגדיה . ומהגדרה זו לסופרים שהיטיבו לבטא מצבים מעין אלה בהמחשה יצירתית . לשם כך נבחנו מחזות שנדרשו לזוועות במחנות ההשמדה באירופה כמו גם ב"פלנטות אחרות , " שגם בהן הושחת בתכנון שיטתי ובביצוע סדיסטי צלם האדם . מתוך הספרות העולמית , במיוחד מחזאות , נדונו יצירות מאת ז'אן פול סארטר , אלבר קאמי , רולף הוכהות , פטר וייס , ברטולד ברכט וארתור מילר . המחזאות העברית , שהשואה במרכזה , הוצגה מתוך בחינת האמצעים הספרותיים המיוחדים כתיאורן של התרחשויות שנבצר מכוח הדמיון להתמודד עמן . כזהו הניסיון להראות את גורל הנעקדים בכתבים של יצחק קצנלסון , אהרן מגד , חנוך לוין , יהודה עמיחי , משה שמיר , שמואל הספרי , בן ציון תומר , לאה גולדברג , מוטי לרנר , נתן שחם , איתמר יעוז קסט , שמאי גולן , יונת ואלכסנדר סנר . וכן בציון מיוחד של שלושת המחזות ובהם "גטו , " מאת יהושע סובול . דיון נרחב במיוחד הוקדש לאהרן אפלפלד , שיהדות אירופה , וכל שעבר עליה , לפני , בתוך ואחרי , היא במוקד של מכלול יצירותיו . המעבר מן המוניזם הרצחני , בהוקעתו במחזאות , לפלורליזם החיובי , נפתח בהתוודעות לאני ולאחר , כמציינת יצירות בסיפורת העברית . לכך מוקדשת ההתייחסות לכמה מן הסופרים הבולטים מתוך סופרי דור הפלמ"ח ומלחמת העצמאות . ראשון ביניהם ס . יזהר , במקהלת הקולות שידע להשמיע ביצירתו האפית הגדולה "ימי צקלג , " בסיפורים דוגמת "השבוי" ובכמיהה למרחב הפתוח כמו בסיפור "הנמלט . " התבוננות במגוון של דמויות , כל אחת במסגרת עולמה וגורלה , הוצגה בסיפורים מאת אהרן מגד , ומשה שמיר , בסיפורים בהמשך לדרכו ברומנים שכתב . בהקשר של כתיבה פלורליסטית , נודעה חשיבות רבה לנוסח הרשומון בכתבי נתן שחם , וכך באמנות הציור של דיוקנאות בסיפורים של חנוך ברטוב . מקום מיוחד נודע לגישתו האנציקלופדית של דוד שחר , בסוגת הלוריאן , כהרחבה סוגתית של הרומן . מוסיף לכך דמויות בתשבץ של דיוקנאות , המבטל והמקיים בעת ובעונה אחת אה הזהות של כל החלקים שהותכו יחדיו לנפש פועלת יחידה במינה .
|
|