יובל שרלו א . מבוא הסובלנות במשנת הרב קוק היא עניין הנגלה לכל מעיין במשנתו כבר בתחילת דרכו . למן התייחסותו של אליעזר בן יהודה אל הראי"הי ועד אחרון החוקרים , הגדירו כולם את משנתו כסובלנית , וראו בסובלנות זו עיקר ויסוד , כאחד החידושים העיקריים במשנת הרב קוק . סובלנות זו אף זכתה למאמרים שעסקו בה כעניין העומד בפני עצמו . בנימין איש שלום , במאמר מקיף , מבליט כי אין מדובר בסובלנות טקטית , הנוגעת לדרכי התנהגות בני אדם . מקור סובלנות זו הוא תפיסה תאולוגית עמוקה , המחוברת אל תורות ההכרה והגדרת האמת . בסוף דבריו עוסק הוא מעט בגבולות הסובלנות , שאף הם עניין . 1 בעקבות דבריו של הראי"ה נגדו ( המופיעים באגרות הראי"ה א , ירושלים תשכ"ב , איגרת יח , עמ' טז-יח ) התנהל פולמוס חריף בין בן יהודה לבין הרב על גבי 'ההשקפה . ' אחת מטענות בן יהודה כלפי הרב הייתה , כי דווקא עמדת הראי"ה מבליטה את העובדה כי זלזולו של בן יהודה ברבנים מוצדק , שכן אף לא אחד יסכים להצטרף אל עמדת הראי"ה : "הרב הגאון הרב קוק אומר : סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים של כל החכמה וכל היושר וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח . ...
אל הספר