אברהם וולפיש הקדמה מזמן האמוראים ועד ימינו התחבטו חכמים בשאלה , האם המשנה היא חיבור עצמאי , אשר יש להבינה מתוך עצמה ; או שמא אין אפשרות להבינה על בורייה מבלי להיעזר בברייתות המקבילות אליה ו / או במסורות הפרשניות שבידי האמוראים . בבואו לערוך את המשנה , רבי יהודה הנשיא מצא לפניו קובצי משניות רבים , שמהם בחר והרכיב את רש"ג באיגרתו ( מהד' לוין , ירושלים תשל"ב , עמ' 36 ואילך ) קובע , על סמך בבלי תענית כא ע"א , שאת הכל ניתן להסיק מריוקי לשון המשנה , ואין הברייתות מוסיפות שום דבר שאיננו מעוגן בלשון המשנה . אך נראה שאין נקודה זו מוסכמת בתלמוד , וכבר עמר א' גולדברג על מגמות שונות בין האמוראים : יש ביניהם המפרשים תמיד אח המשנה בהתאם לתוספתא ( כגון : ר' יוחנן , רבא , ( ויש הנוטים לפרש כל מקור בנפרד על פי פשטות לשונו ( כגון : ריש לקיש , אביי , ( ועיין : א' גולדברג , 'חדירת ההלכה של ארץ ישראל לתוך מסורת בבל , ' תרביץ לג , תשכ"ר , עמ' , 341-340 הערה ; 4 הנ"ל , 'שימושו של רבא ב"תוספתא" וב"תנא דבי שמואל" לפירוש המשנה , ' תרביץ מ , תשל"א , עמ' ; 157-144 הנ"ל , פירוש למשנה מסכת שבת , ירושלים
אל הספר