הרב אהרן ליכטנשטיין במבט ראשון , דיון בכרך זה במניעי הרבצת תורה נראה מיותר למדיי . מכללת יעקב הרצוג , שליד ישיבת הר עציון , הרי מיועדת , בראש ובראשונה , להכשרת בני תורה שיפיצו את דבר הי ברחבי ארץ ישראל ובכנסת ישראל . וכי לאנשיה - צוותה , תלמידיה , אוהדיה ומוקיריה , יש צורך להסביר את חשיבות העניין ואת נחיצותו ? אך , בהרהור שני , אין לחשוש להבאת תבן לעפריים . דווקא מפאת היות הנושא כל כך יסודי ומרכזי , ומכיוון שניתן לנסחו בכמה גוונים , מן הראוי שכרך זה ישמש אכסניה להצגת גוון שבו מוטבעת גושפנקה של בית היוצר ממנו צמחה המכללה , ובו היא ממשיכה להיות מעורה . את הדיון עצמו ניתן לפתוח בהקבלה בין שני היבטים של תלמוד תורה : ללמוד וללמד . ביחס לראשון , מדויק ממטבע שטבעו חכמים בברכה , כי הוא מתחבר לשני יסודות . כל בר בי רב מודע לדקדוק הנדרש בנוסח ברכות המצווה , בבואנו להגדיר צביונן ושורשיהן של מצוות . כך לגבי שופר - האם החיוב הנו תקיעה או שמיעה / לגבי נר חנוכה - הנחה או הדלקה ; לגבי הלל - השוני בין לקרוא ולגמור ; לגבי סוכה - האם , במקביל למצה , ישנו קיום אכילה , או לחילופין - קיום דירה , המוצא את בי...
אל הספר