מבוא

ההנצחה היא תהליך מורכב , רווי סתירות , המשלב את העבר בתרבות . הזיכרון הקולקטיבי הוא בעיקרו של דבר אוסף ההנצחות הרווחות בתרבות . זהו תהליך של תיווך בין התודעה ההיסטורית של המופקדים - מטעמם או מטעם החברה - על ההנצחה לבין תודעת היחיד הנחשף לזיכרון זה . הזיכרון הקולקטיבי כולל אנדרטות ושמות רחובות , ימי זיכרון וטקסי זיכרון - כל אותו מכלול מורכב של הנצחות המשמשות כממשק תרבותי בין הכלל ליחיד . ההתחקות אחר תהליך עיצוב זיכרון הנופלים בישראל והנצחתם , מראה בבירור עד כמה היחסים בין הזיכרון הקולקטיבי כפעילות רשמית של הנצחה ובין ההש תתפות של היחיד שאין לו נגיעה אישית בנושא הנצחה , הם בעייתיים . שאיפת המשפחות להנציח את הנופלים היא מובנת , וכמעט ברורה מאליה . אך כיצד מתרחשת ההמרה של ההנצחה לזיכרון קולקטיבי שיש לו נגיעה ומשמעות גם עבור אלה שאין להם עניין אישי בזיכרון , אלה שעבורם הזיכרון הוא עניין מופשט , ולא חלק מהביוגרפיה האישית שלהם ? בראשית שנות החמישים עשו רשויות ההנצחה הממלכתית במדינת ישראל מאמץ אדיר לשלב את זיכרון הנופלים במלחמת העצמאות בתרבות הישראלית . ברם , למעט קרובים וחברים , הנושא לא עמד...  אל הספר