אלי שילר ירדן אינה נזכרת כמעט בכתבי הקודש הנוצריים והיא לא נחשבת לחלק מארץ הקודש במובן המקובל . לא נתפתחו בה מקומות נערצים הקשורים לישו ולמפעלות השליחים או לאבות הכנסיה ולקדושים נוצריים . היא גם לא שימשה מוקד עליה לרגל ( למעט אולי מקומות בודדים בתקופה הביזאנטית , כגון הר נבו . ( ספרות עולי הרגל אודותיה היא מועטה ואקראית ואינה נושאת אופי של התרפקות על המקומות קדושים הקשורים לראשית הנצרות או למחוללי הדת . יתר על כן , ברוב התקופות נחשבה עבר הירדן למקום מרוחק ומסוכן , המיושב באוכלוסיה נוודית דלילה ועוינת , ורק נוסעים מעטים פקדוה . ספרות עולי רגל נוצרים לירדן איננה בנמצא כלל , וזאת בניגוד לספרות העשירה על ארץ ישראל . עם זאת , נוצרים מעטים הגיעו לירדן כבר בראשית הנצרות . כאשר פרץ המרד הגדול נגד הרומאים , נמלטה הקהילה הנוצרית מירושלים לעיר פלה ( פחל ) שבצפון ירדן , שנמנתה עם ערי הדקפוליס . גם לאחר שובה לירושלים בשנת 75 לסה"נ , נותרו נוצרים לא רבים בפלה ( פחל ) ובמקום התפתחה קהילה נוצרית — מהקדומות בירדן . הנצרות בירדן הגיעה לשיאה בתקופה הביזאנטית , אך עד לנצחונה הסופי היא התפשטה רק בערים , וה...
אל הספר