למחרת היום לא היתה כל תכנית מיוחדת שתעסיק את עולי הרגל והם ניצלו את זמנם כרי להטביע על זרועם את המלה "ירושלים . " האומנים שעסקו במלאכה זו , עשו זאת כך : ברשותם היו חותמות עץ עם מבחר דוגמאות כאוות נפשך , אותן הם מטביעים בעזרת אבקת פחם . לאחר מכן הם נוטלים זוג מחטים עדינות , הצמודות זו לזו וטובלים אותן בדיו , בדומה לאופן בו טובלים עט בקסת . הדיו מכילה , כפי שהוסבר לי , אבן שריפה ותמצית מרה של שור . הם מנקבים חורים זעירים בעור לפי תוואי החותמת ושוטפים לאחר מכן את המקום ביין . הנקבים נעשים בעזרת המחטים בזריזות ובכשרון רב , וכמעט ללא כאב . רק לעתים רחוקות חודרת המחט לעומק באופן שתגרום לדימום . # # * בצהרים התאספה העדה בחצר הקבר הקדוש , במקום שהכמרים בילו שעות אחדות בשירת מזמורים מקינה ירמיהו . לבסוף , בתהלוכה המסורתית אל המקומות המקודשים תמו הטקסים לאותו יום . בבוקר של יום הפסחא נפתחות דלתות כנסית הקבר השכם בבוקר . הקדרות של יום האתמול נמוגה כביכול והכמרים לבשו ארשת של שמחה ורוממות רוח , כאילו קשור הדבר באמת ובתמים לקימת ישו מן המתים . אין ספק , כי השמחה הנסוכה על פניהם היתה מלאכותית בהשואה...
אל הספר