בעזבנו את בארות , המשכנו בנוף פראי זרוע אבנים , במקום שנראו מספר כפרים חרבים . כעבור למעלה משעתים הגענו למרומי גבעה , ממנה נשקפה לעינינו ירושלים . רמה , שנקראה לפנים גבע בנימין היתה מימין , וערבות יריחו והרי הגלעד ניבטו משמאל . מקץ שעה נוספת התקרבנו אל חומות ירושלים , אך לא יכולנו להכנס אליה , שכן הכרח היה לשלוח תחילה שליח כדי להודיע לשליט על בואנו ולבקש אשרת כניסה , אשר בלעדיה אין רשות לאירופאים להכנס העירה . עברנו על כן לאורך הצר המערבי של החומה , ובהגיענו מול שער בית לחם , (*) עצרנו והמתנו לשובו של השליח . לא חלפה מחצית השעה והוא שב ועמו הרשיון ונכנסנו בשער בית לחם . הנוסעים האירופאים נדרשים לרדת מסוסיהם בכניסה לשער , למסור את נשקם וללכת רגלי , אלא אם כן הם באים עם מלווה הנושא משרה רשמית . מאחר ובאנו בחברת הקונסול הצרפתי , ניתן לנו להכנס העירה על נשקינו וסוסינו . מיד כשעברנו את השער , פנינו שמאלה והובלנו ע"י הקונסול לביתו , במקום שנתקבלנו בחמימות רבה ביותר והוזמנו לשהות במקום כאילו היה ביתנו במשך כל שהותנו בירושלים . לאחר שהרווינו את צמאונינו , המשכנו למנזר הפרנציסקאני בו מתאכסנים ב...
אל הספר