הקושי הגדול ביותר שניצב בפנינו היה להחליט באיזו דרך להמשיך - האם דרך קיסריה ליפו , או דרך נצרת , או אולי בדרך ביניים לעמק יזרעאל . הסיבה ללבטינו היתה התסיסה ששררה בארץ באותה תקופה בקרב האוכלוסיה הערבית , ושאיפתנו להמנע מכל מגע עמה . המהומות נגרמו לא אחת בשל המדיניות בה נקטו התורכים , של מעין "הפרד ומשול . " הם מינו מדי פעם ראשי שבטים חדשים , לעתים תוך שהדיחו את קודמיהם . בדרך זו עלה בידם לזרוע פירוד בין פראי אדם אלו , ומנעו מהם להתאחד תחת דגלו של מנהיג אחד . אם היו הערבים מצליחים לעשות זאת ( בהיותם כה רבים , הם היו כמעט התושבים היחידים בארץ , ( היו יכולים להתנער מעול השלטון התורכי ולהיות שליטי הארץ היחידים . ככל ששיטה זו היתה מועילה לתורכים , היא היתה לרועץ לעוברי האורח בארץ , שהיו נתונים לסכנה מתמדת , וטרף בידי הכוחות הניצים בתחומם עברו . החלטנו על כן , ללכת בדרך הביניים , שהיתה הבטוחה ביותר בתקופה ביום המחרת יצאנו מעכו מוקדם ככל האפשר , מלווים בכוח אבטחה תורכי . הדרך השתרעה מהלך כמחצית השעה לאורך חוף הים . לאחר שהגענו לחלק התחתון של המפרץ , פנינו דרומה , חצינו נחל קטן , אותו זיהינו ע...
אל הספר