המוסלמים , שצרו על העיר במשך זמן רב ונהלו קרבות עקובים מדם , הצליחו לבסוף לחדור העירה בהתקפת-מצח , במאי . 1291 במצב זה , חששה האחראית על מנזר הנשים שהיא וצאן מרעיתה הנזירות תפולנה בידי הכובשים שלא יהססו לתת פורקן ליצריהם החייתיים , כפי שארע במקרים דומים בעבר . היא בחרה בדרך אכזרית ועם זאת רבת תועלת , כדי להבטיח הן את עצמה והן את הנזירות שהיו עימה . היא כינסה את כולן , ותבעה מהן לחתוך את אפן ולהשחית את פניהן , כאמצעי יחיד להגן על טוהר בתוליהן . כדי להראות להן עד כמה כנים דבריה , ביצעה זאת בעצמה , בשמשה להן מופת . הנזירות היו משולהבות ע"י החלטה הירואית זו והדוגמא האישית שהראתה מנהיגתן , עד כי החליטו ללכת מיד בעקבותיה . הן חתכו אח אפן והשחיתו את פניהן באופן כה מבעית , עד כי יכלו לעורר רק חלחלה ולא את יצרי אלה המתבוננים בהן . התוצאות לא אחרו לבוא : החיילים שפרצו למנזר ראו לנגד עיניהם אח המראה המבעית תחת מראה הנשים הענוגות בהן חשקו , נקמו בהן על מפח הנפש שגרמו להם ושחטו אותן עד אחת לפי חרב . במעשה חסד זה , שגאל מיסוריהן את הנזירות , הם השיבו להן את חינן לנצח . מרבית החורבות שניחן לראות בעיר...
אל הספר