פסגת המאווים של עולי הרגל היתה להגיע לירושלים , העיר המעלה אח הזכרונות הנעלים ביותר עלי אדמות . ריחה של ירושלים נישא בכל רחבי תבל והיא מושכה אליה כבחבלי קסם אח המאמינים . עלינו דרך עמק האלה , (*) התקדמנו דרומה ונכנסנו לבוסתן הנושא עצי פרי . לאחר שדילגנו בין קירות האבן הזדקרה לפתע לפנינו , כמו קרן אור , העיר ששמה נישא בפי כל - ירושלים . אותו חלק שהתגלה לנו היה הסמוך להר ציון , ההר המקודש על בניניו וחורבותיו . מעל לבל , נישאה לפנינו המצודה על חומותיה ומגדליה , עד כי נרמה היה כאלו הם סוגרים על כל העיר . זר כי יקרב לעיר יטעה לחשוב שחומות המצודה הם חומות ירושלים . כאשר ראינו מרחוק את העיר הקרושה אליה ערגנו בכל נימי נפשנו , ירדנו מיד מבהמותינו , נפלנו אפים ארצה והעטרנו עליה את ברכותינו . ראשית ברכנו את מלך מלכי המלכים ( ע"י סימן צלב , ( ולאחר מכן * זוהתה בימה"ב בטעות במוצא של היום . ברכנו את העיר במלים אלה : "היי ברוכה ירושלים עירם של מלכים גדולים , פאר ועטרה של כל הארץ ומשוש נפשו של המאמין . הו ירושלים ירושלים , שאי סביב עיניך וראי את כל עולי הרגל הללו , בניך , שנקבעו אליך מארבע כנפות תבל ,...
אל הספר