העליה לרגל לא"י נחשבה מאז ומתמיד כקשה ומסוכנת . יותר מכל התנכלו לעולי הרגל תושבי הארץ המוסלמים . עדויות עולי הרגל מהמערב רצופות בתאורים על התלאות והסבל שנגרם להם ע"י האוכלוסיה המקומית , שלא אחת עלתה בחיי אדם . אפילו בתקופה הצלבנית בה שרר בטחון יחסי , היו עולי הרגל חשופים לסכנות ולמעשי התנכלות מצד האוכלוסיה המקומית . ההגמון דניאל ( 1106 ) מזכיר אף הוא לעתים קרובות ליסטים מוסלמים האורבים לאורך הדרכים : בחורשה ליד בריכות שלמה ממתינים שודדים מוסלמים כדי לחמוס את עולי הרגל העושים דרכם מבית לחם לחברון ; ליסטים אורבים בדרך בין ירושלים ליריחו ; תושבי בית שאן ( המוסלמים ) תוקפים את עולי הרגל כל אימת שהם חוצים את הנחל הסמוך ; מוסלמים טובחים ללא רחם בנוצרים העושים דרכם מהר תבור לנצרת . פליקס פאברי , ( 1483 ) מספר על המוסלמים הנוטלים מחפצי עולי הרגל מכל הבא ליד , מבלי שאיש ימנע מהם לעשות זאת . בנוסף לכך הם מקניטים את עולי הרגל ומשמיעים דברי גנאי על אמונתם הוא מוסיף , כי חווית פגישה מעין זו עם ארץ הקודש הביאה את אחד מעולי הרגל לוותר לאלתר על הסיור בארץ , לשוב לאניה ולהמתין מספר שבועות עד שיסיימו עו...
אל הספר