הסוסה "סופה" קראנו לה "סופה . " חומה אדמדמה היתה , צעירה ומלאת חיים . משהוחלט במשק לרכוש סוסה נוספת , שניה , לשמירת השדות , פתחנו במשא ומתן עם הבדווים . אלה סירבו למכור בטענה כי סוסותיהם אצילות ולא תימכרנה . עד שראש שבט אל סואח'נה , נאצר אבו אל ח'יל שמו , הסכים ומכר לנו סוסה צעירה זו במחיר 120 לירות , שנחשב לסכום גבוה מאד . מאוחר יותר התברר שהסוסה עקרה , ובשל כך נמכרה , בלי לגלות לנו את הדבר . באורווה שלנו היתה בבר סוסה אחת , ותיקה אצלנו , כבת 14 שנים . היא הובאה מאורוותיו של אברהם שפירא . קראנו לה "חרמונה , " בשל צבעה הלבן כשלג החרמון . משיצאו "חרמונה" ו"סופה" להתחרות ביניהן , ניצחה "סופה . " דהירתה היתה יפה ומהירה כרוח . חברנו קוצי הציע לקרוא לה "סופה , " כמאמר הפסוק "כסופות בנגב לחלוף . " לא עברו ימים רבים ו"סופה" התפרסמה בכל הסביבה כסוסה מהירה ביותר , והבדווים נמנעו מלהתחרות בה עם סוסותיהם . ( רביבים , ( 1945 אמקורס ישבתי באוהלו של עואד אל מע'ירבי , שכננו לקרקע , משבט מריעאת . שתינו קפה ושוחחנו על דא ועל הא . פתאום שמענו ילד קורא בקול : "אמקורס ! אמקורס " ! לשמע קריאותיו קם המארח ו...
אל הספר