הפרנציסקנים מילאו במשך מאות בשנים תפקיד רב חשיבות בארץ ישראל , בשמשם נציגיה היחידים של הנצרות המערבית . במשך יותר מחמש מאות שנה , למן המאה ה 14 ועד למאה ה , 19 הם נטלו על עצמם את תפקיד שמירת המקומות הקדושים . הם הדריכו עולי רגל , איכסנו אותם במנזריהם , ניהלו בשמם משא ומתן עם השלטונות המוסלמיים ונאבקו בבני עדות ודתות אחרות על זכויותיהם במקומות הקדושים . פעולותיהם לוו לא אחת בסתירות ובניגודים : בשעה שמסדרם דגל בצניעות וחיי עוני , הרי שלרשותם בארץ עמדו משאבים רבים שהופנו ברובם לאחזקת המקומות הקדושים ולטיפול בעולי הרגל . כן הופרשו כספים רבים למאבק בעדות האחרות , ובעיקר לתשלום שוחד לשליטים המוסלמים . בה בשעה שבאירופה הם נקטו בגישה אנטי אינטלקטואלית מובהקת , הרי שבארץ ישראל הם התעמקו רבות בתולדות הארץ , דתה ואתריה , וידיעותיהם המקיפות שימשו אותם להביא את דבר הכנסיה מנקודת ראות קתולית להמוני עולי הרגל . הם גם ייסדו ספריות וגנזכים , והקימו דורות של היסטוריונים , סופרים וחוקרי ארץ ישראל , מהם בעלי חשיבות עולמית , שתרמו תרומה שאין ערוך לחשיבותה לחקר תולדות הארץ . תחילה ביקשה הכנסיה הקתולית להו...
אל הספר