החל משלהי המאה ה 16 השתנו פני הדברים בארץ . השלטון המרכזי נחלש , הסולטאנים רבי העוצמה פינו מקומם לשליטים נרפים מדרגה שניה ושלישית . התרופפות השלטון המרכזי הורגשה בפריפריה . מושלים ושופטים תאבי בצע החליפו את קודמיהם , שהצטיינו ביעילותם . המצב הכלכלי התדרדר , הפלאחים לא יכלו לעמוד עוד בנטל המיסים שנגבו בידי המושלים המקומיים החמסנים . רבים מעובדי האדמה נטשו את החקלאות ופנו לשוד . גורלם של בני המיעוטים , היהודים והנוצרים , לא שפר עליהם . מושלים אכזריים מסוגו של אבן פרוח בירושלים , לא היססו לגזול מהם את רכושם . כוחו של הצי התורכי נחלש והוא לא השכיל לשלוט עוד בימים , ופינה את הזירה לשודדי ים ממלטה , שבזזו את האניות . במערב הים התיכון , הטילו את חתתם בימים שודדי ים מוסלמים , שפעלו מבסיסיהם שבאלג'יר , טוניס וטריפולי . חולשת השלטון המרכזי בחלקי האימפריה השונים , איפשרה את התחזקות התקיפים המקומיים , מסוגו של הדרוזי פאח'ר א דין השני בדרום הלבנון ובגליל . לא אחת פרצו מאבקים מזוינים בין השליטים המקומיים . כזה היה , למשל , גורל הגליל וצפת בירתו , בראשית המאה ה . 17 מאידך היה לשליטים המקומיים עניין...
אל הספר