הצ'רקסיס שונים לגמרי מהתושבים שעסקנו בהם עד כה . בעקבות מלחמת רוסיה-תורכיה הם נדדו מבולגריה , ובאביב 1878 הגיעו לעכו , רעבים ומעוררי רחמים . הממשל התורכי הציע להעמיד לרשותם שטחים בארץ-ישראל המערבית וכן בג'רש ובגולן . בחריצות ובהתמדה רבה הם הגיעו במהרה לרווחה יחסית . הם בנו כפרים , עיבדו שדות , גידלו בקר , ייבשו עשב לחורף , ודחקו את הבדווים מתחומם . ברשותם כיום כתריסר כפרים גדולים ופורחים באזור קוניטרה , הנבדלים מהכפרים האחרים בנקיון , בגודל ובבנייה מיומנת . גס במושב המושל , קוניטרה , יושבים צ'רקסים , וכן סוחרים ופקידים . ביחסיהם עם זרים הם מסויגים , ערמומיים ואינם מסבירי פנים . הם אפילו מפחידים כשודדים . הבדווים מכירים היטב את אומץ לבס ואת רוחם האיתנה . הנושא של שטחי מרעה שימש לעתים סיבה להתנגשויות חמורות , והבדווים הפסידו בהם תמיד , בשל נשקם הדל ומורך לבם . כתוצאה מכך הס נאלצו לוותר למהגרים על שדות ושטחי מרעה , ולסגת כשאיבה נצחית מקננת בלבם . מאבקים רבים היו בין השבטים ועוד יהיו - כך נשבעים הבדווים - מיד כשיקום להם מנהיג אמיץ וראוי . כמוסלמים טובים הצ'רקסים מצייתים לממשלה , שלה הם חבי...
אל הספר