יצאנו להפלגה ארוכה ביותר — עתידים היינו לעבור לכל אורך הלבאנט , ולכל אורכו של הים התיכון ואחר כך לחצות את האוקיינוס האטלנטי לכל רוחבו —נסיעה בת כמה שבועות . כמובן , דבקנו בסדר יום איטי וביתי , והחלטנו להיות אנשים מן היישוב ולחדול בעשרים שלושים הימים הבאים מלנוע ולנוד . מכל מקום לא יותר מאשר מקצה הסיפון אל קצהו . עצם הרעיון נעים , שכן היינו עייפים וזקוקים למנוחה ממושכת . נעשינו כולנו עצלנים ושבעי רצון , כפי שיוכיח הקיצור הרב ברשימות בפנקסי ( מודד מהימן למצבי . ( כמה מטופש נעשה פנקס הרשימות בים . שימו לב לסגנון : יום א' — תפילות בוקר כרגיל . תפילות גם בלילה . ללא קלפים . יום ב' — יום יפה , אך ירד גשם שוטף . ראוי היה לדאוג למחסה לבקר אשר נרכש לבשר באלכסנדריה , ואם לא כן , לפחות לפטם אותו . שכן המים עומדים בשלוליות עמוקות בשקעים העמוקים . בשכמי הבהמות ובשקערור יות שעל פני כל גבן . כמה טוב שאין הן פרות חולבות —אחרת היו המים נספגים ומקלקלים את החלב . הנשר העלוב ממוריה נראה אומלל ומדולדל בגשם , בשבתו על הכנן הקדמי . « נראה שתיתה לו דעה מגובשת משלו על הנסיעה בים . דעה שאין זה נאה להעלותה בכתב...
אל הספר