א"צ גרינברג ואהרן אפלפלד הם שני הסופרים הגדולים בספרות העברית הכותבים על השואה , אך עולמות הדמיון שלהם שונים מאוד . למען האמת הם כה שונים עד שיש להעמיד בספק את התועלת שבהנחות בדבר לשון משותפת או פואטיקה משותפת בספרות השואה . מלבד עניינים של מזג אישי , מסתכם ההבדל בין גרינברג ואפלפלד בשוני בסיסי של נסיבות ביוגרפיות : מצבו של העומד מן הצד בזמן אסון כנגד מצבו של ניצול מאסון . תיאורו של גרינברג כעומד מן הצד אין משמעו שמדובר באדישות והתבדלות . מי היה מעורב יותר מגרינברג ? שירתו חזתה , הטיפה , התאבלה , התמוטטה , קוננה , הציבה יד זיכרון . עם זאת , כל אופני המעורבות משקפים אותה אמת עצמה לגבי אופייה של המעורבות גופה : מובלעים בה 'אני' מתנסה ומאורע הניצב מחוץ לו . אם כי אפשר שהמאורע יציף את ה'אני , ' וזה ישלב אותו או היבטים שלו בתוכו , נותרת הנבדלות הזו בתור מרחק שיש לחצותו . גרינברג היה משורר חשוב לפני השואה . אף לו שינתה שירתו צורה אחר כך לבלי הכר — והדבר בהחלט לא היה כך — שינוי הצורה עדיין היה מתרחש כתוצאה של מפגש בין מכלול שירה קודם ומאורע אפוקליפטי . בעבור אפלפלד כניצול , היתה השואה המאורע ...
אל הספר