פרק חמישי משבר 'ההיסטוריה המשכילית' בשנות השישים והשבעים למאה הי"ט

... ובימי המבוכה האלה לו קם מנהל נאמן אשר עיניו לא הכו בסנורים מכבוד בן מנחם , לו איש רואה נכוחה התעורר בקרבם כי אז קרא פעם אחת : אחינו כלנו כצאן תעינו אחרי מורה מתעה , הרועה הזה אשר אמרנו בשדה מנוחה ירביצנו התענו בתהו ויעזבנו בבצה אשר לא נוכל צאת ממנה ... ( פ' סמולנסקין , עת לטעת , תרל"ז ) לולא הרמבמ"ן ז"ל ותקוניו הישרים והמחוכמים ... לולא האדם הגדול והרם ההוא אשר במשפט וצדק נתנו לו כבוד התאר "יחיד בעמו ויקר בדורו" אנחנו כלנו לא היינו , וכל אשר עינינו רואות מהרמת קרן עמנו במצבו החומרי והמוסרי והמדיני , בלכתנו קדימה במסלה העולה אל ההשכלה החיה ומחיה את בעליה , הכל כאשר לכל לא היה ולא נברא ! ומי יודע מה היתה אחריתנו לולא שלחו אלהים למחיה לפנינו . ( א"ב גוטלובר , עת לעקור נטוע , תרל"ו )  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי