תודעת המיפנה ההיסטורי החיובי , שריב"ל כזכור היה מדובריה עוד בראשית ימי שלטונו של ניקולאי הראשון , הלכה והתחזקה אצל רוב המשכילים בתקופתו של אלכסנדר השני . האמונה כי "חלפה העת הרעה לב"י [ לבני ישראל , [ עת אשר רק נגע קלון וחרפה וקלסה היה גורלם בלאומים" היתה לנחלת הרבים . אמונה זו איפשרה למשכילי רוסיה להמשיך ולדבוק בתמונת העבר שעוצבה כבר בשנות העשרים , ולהעבירה הלאה גם למחצית השנייה של המאה הי"ט . הרפייתו היחסית של לחץ השלטון על היהודים , ודימויו הליברלי של הצאר , איפשרו למשכילים להמשיך בתעמולתם לאימוץ תמונת עבר זו , תוך שהם מצביעים על תמורות גלויות לעין המתרחשות בהווה ומעידות על הבטחות העתיד . " רוח הזמן" או "יד הזמן" הפכו למושגים השגורים בפי המשכילים בכל הזדמנות בה ביקשו להסביר את התמורות ההיסטוריות ולשכנע שהן בלתי נמנעות " . יד הזמן" היא האחראית לקידמה , "יד הזמן" היא המבטיחה את זכויות היהודים באירופה , היא המבטלת אמונות תפלות והיא הקורעת את המסך שחצץ שנים ארוכות בין היהודים לאומות העולם . ללכת נגד "רוח הזמן" זו משימה חסרת כל סיכוי , ומי שיבקש להחזיר אחורה את הגלגל משול "למת יהלוך נגד ...
אל הספר