בשנת 1833 השלים מרדכי אהרון גינצבורג את תרגומם ועיבודם של שני חיבורים היסטוריים קצרים : האחד 'תולדות נאפאלעאן בךפרט' והאחר מבוא לספרו של קרל היינריך פליץ 'תולדות בני האדם , ' ושלחם לאישורו של הצנזור היהודי מטעם השלטון הרוסי בוילנה , וולף טוגנהולד . הצנזור הוילנאי הכיר היטב את הנושאים שלפניו — הוא היה בזמנו סטודנט באוניברסיטת ברסלאו , למד שם היסטוריה מפיו של לודוויג וכלר , ( L . Wachler ) ולימים גם כיהן מורה לתולדות עם ישראל בבית המדרש לרבנים בוילנה " . אלא שחוות דעתו של טוגנהולד גרמה לגינצבורג , מדמויות המפתח בחוג משכילי וילנה , אכזבה מרובה . 'תולדות נאפאלעאן' נפסל לפירסום מכל וכל , ובמבוא ל'תולדות בני האדם' נדרש המחבר להכניס תיקונים רבים ואף להשמיט קטעים שלמים . "האמת אגיד לך כי כבוד ידידנו הרב הצענזאר בבקורתו הקשה , " כתב גינצבורג לאחד מידידיו , "מרפה ידי גם מאת המחברת הזאת וגם מאת ס' [ ספר ] תולדות בני אדם אשר יעדתי לחבר , כי אם ישים חוק לי להתאפק מכל דבר הנוגע לענין המדינה כי עתה לא אוכל לעשות תושיה . " דומה אכן , שהצנזור בחר מתוך זהירות מופלגת לנטרל כמעט לחלוטין כל דיון פוליטי שממ...
אל הספר