ההתמודדות המתמדת עם השאלות הפוליטיות שעוררה המדיניות היהודית של שליטי רוסיה , היתה אחד מסימני ההיכר של הסיטואציה ההיסטורית שבתוכה התקיימה והתבססה תנועת ההשכלה ברוסיה . כבר ריב"ל ( יצחק בער לוינזון ) בשנות העשרים המוקדמות של המאה הי"ט הסמיך את דרישותיו לשינוי פניה וערכיה של החברה היהודית על מה שפירש בהבטחות מפליגות של הצאר אלכסנדר הראשון בתקנת 1804 שלו . המעורבות העמוקה של הצאר ניקולאי הראשון ( 1855-1825 ) ואנשי שלטונו בחיי היהודים ונסיונם לקבוע מחדש את מעמדם של היהודים בתחומי צבא , אוטונומיה , כלכלה וחינוך חיזקו ביתר שאת את הזיקה שבין מדיניות השלטון לפעילות המשכילים . בתעמולה , בפרוגרמות , בשירה , בספרות ובהתכתבות הפנים משכילית בלטה ביותר התכוונותם של המשכילים "כלפי מעלה" ונשיאת העיניים בתקוה לביצור מה שנראה כ"ברית המשכיל והממשלה . " בתודעה המשכילית ובאוצר הדימויים והקודים המשותפים , שבהם עשו המשכילים שימוש , היה "הקיסר החסיד" לא רק ביטוי ללויאליות כנועה ולתנופה , אלא אף אבן יסוד שעליה נשען 1 ריב"ל , תעודה בישראל , וילנה , 1828 עמ' . 184-182 2 בין המחקרים שטיפלו בנושא זה : מ' לוין , ע...
אל הספר