ראובן גפני במשך קרוב לאלפיים שנה , היה בית הכנסת מסממני הזיהוי המובהקים ביותר של מקום יישוב יהודי . כך במקומות יישוב שבהם התגוררו די יהודים על מנת להתפלל בציבור , וכך לעיתים אף במקומות יישוב שבהם התגוררו אך יהודים בודדים . בתי הכנסת לאורך הדורות שיקפו , מטבע הדברים , את דמותן המשתנה והמגוונת של הקהילות השונות , והדבר קיבל את ביטויו כמעט בכל מרכיב אפשרי של בית הכנסת ושל הפעילות שהתקיימה בסביבתו . ואולם למרות ההבדלים , היה עצם קיומו של בית הכנסת מקומי בבחינת מובן מאליו . מציאות זו החלה להשתנות - אם גם בשלב הראשון בשולי החברה היהודית - במהלך המאה הי"ט , עם צמיחתן והתפתחותן של תנועות ההשכלה , חכמת ישראל , ומאוחר יותר החילון שהלך והתפשט באזורים שונים בפזורה היהודית . ואולם דומה שרק בראשית המאה העשרים החלו להיווצר מקומות יישוב , שחרף מובהקותם כמקומות יישוב יהודיים לחלוטין , לא זו בלבד שיושביהם לא פעלו להקמתם של בתי כנסת , כי אם אף פעלו לעיתים בנחרצות למניעת ייסודם של בתי תפילה מקומיים . בארץ ישראל , מטבע הדברים , קיבלו הדברים את ביטויים ביישובים השונים שהוקמו על ידי בני העלייה השנייה , שלדת ...
אל הספר