בשנת 1913 פרסם בית הספר לבנות "יהודיה" בווילנה , שהעניק חינוך משלים לבנות מגיל שבע עד שמונה עשרה , מנשר ביידיש שגינה את התנכרותן של נשים יהודיות לתרבות היהודית ולעם היהודי . לדעתו של המחבר האנונימי : פעם בעבר היתה הבת היהודיה קולטת תרבות [ יהודית ! מיום שיצאה לאוויר העולם ... לא לימדו אותה שום דבר תורה , אבל רוח התורה שרתה על עריסתה ... בימינו אין לנערה היהודיה כל מושג ביידישקייט . המזמור הראשון שהיא שומעת איננו יהודי , האות הראשונה שאותה היא לומדת לקרוא איננה מן האלף בית , המעשייה הראשונה שאותה היא שומעת היא בלשון זרה ומתארת אורח חיים זר ... עוברות שנים . הנערה מתרחקת עוד מעמה - מתרבותו , ממסורתו , מגאוותו בעברו , מדאגתו להווה ומתקוותו לעתיד ... הפועל היוצא מחינוך כזה הוא שהאשה הממוצעת פונה לדרך השמד ... או מתקנת את סדרי ביתה באופן שאיננו יהודי וכל חייה נכספת 1 לאורח חיים כשל עמים אחרים . מפתיע למצוא הצהרה מעין זו באחד מן המרכזים החשובים ביותר שבהם התקיימו חיים יהודיים מסורתיים לפני מלחמת העולם הראשונה . מה עומד מאחורי דברים אלה ? האם הלכו יהודי פולין וליטא לתומם בשביל ההתבוללות , שס...
אל הספר