בפרק מתוך שרידים וניצולים הקרוי 'סטראוטיפים' מספר פרימו לוי על אחד המקרים המשמעותיים ביותר שקרו לו במפגש עם ילדי כיתה ה' בבית ספר יסודי . לבקשת אחד התלמידים . שהופתע שהסופר לא ברח , שרטט לוי כמיטב יכולתו את תרשים מחנה בונה . כמה רגעים לאחר מכן הציג בפניו אותו תלמיד תוכנית בריחה פרי דמיונו ויעץ לו לנהוג לפיה 'בפעם הבאה . ' האנקדוטה , כמדומני , מדגימה את הפער הגדל משנה לשנה בין הדברים כפי שהיו 'שם' וכפי שהם מיוצגים בדרך כלל בדמיון הניזון מספרים , מסרטים וממיתוסים מעורפלים . הדמיון גולש בהכרח לעבר הסטראוטיפ , מפרש לוי , הכותב כדי 'להציב חומה נגד הסחף הזה . ' הואיל וכבר מספר שנים אני נדהמת מקלישאות השפה , מהתגברות סטראוטיפים בתיאורים , המעוותים על ידי השלכת האובססיות על העבר , מתזות אופנתיות בחמישים השנה האחרונות ועוד יותר מכך ממשמעותם וממשקלם של העיוותים הללו , החלטתי ללמוד מקרוב כמה מן הגילויים האלה כדי לתרום את האבן הצנועה שלי לאותה 'חומה . ' העתיד משכתב בהכרח את העבר ומעוות אותו אך שני גורמים נוספים בלתי נפרדים מתפיסת האמנות המערבית מאפשרים , לדעתנו , את המניפולציות בהיסטוריה בכלל , וב...
אל הספר