אופיינית לפסיקה המעשית באשכנז במאה החמש עשרה היא הדייקנות הקפדנית בהוראת הדין . תשומת הלב בשעת פסיקה אינה מוטה לעיונים במקורות בלבד , אלא היא מוקדשת במידה רבה גם לבדיקת המציאות ולקביעת העובדות . המהרי"ל נשאל על 'זוג שמתה הבת תוך שנה שניה ואח"כ מת הבעל גם כן תוך שנה שניה ונדוניתה היתה מונחת ביד שליש נאמן' m ; המהרי"ל עומד על טיבו של שליש זה מבחינת ההלכה ומראה , על סמך המקורות , כי הוא שונה מן הרגיל . אולם חלק לא פחות חשוב תופסת אצלו חקירת השליש עצמו , בקשר למטרת מינויו . הזהירות והדייקנות הקפדנית הן שהניעו את גדולי ההלכה להביא בתשובותיהם גם את דברי העדים שנאמרו גרמנית , באותיות עבריות , ואף לדקדק במלים שבהן ניסחו העדים את דבריהם 1 n ראה תשובת מהר"י ברונא המובאת ב'דרכי משה' לטור אבן העזר , סי' קנ"ז , אות ה , ו'תרומת , 'הדשן סי' רכ"ג ( ובמיוחד מה שנאמר שם בסוף 'וכיון דבההיא שעתא מתנה , אנישואין נמי . ( 'מתנה 158 ראה להלן , הערות 236 ו 159 . 244 ראה להלן , עמ' . 117—115 160 שו"ת מהרי"ל , סי' צ"ו , ו'תרומת , 'הדשן סוף סי' שמ"ה . 161 שו"ת מהרי"ל , סי' ס"א . 162 'תרומת , 'הדשן סי' ר"מ . וראה...
אל הספר