בעיה נוספת שעמדה לפני חכמי אשכנז במאה החמש עשרה היתה שאלת כוח הכפיר . של בית הדין וסמכותו להטיל עונשים . המקורות הדנים בכך אינם חד משמעיים , ולכאורה אף נראים כסותרים זה את זה . נשתדל להציל מפיהם ככל האפשר ולפרשם עד כמה שידנו מגעת . השקפת הראשונים בסוגיה זו באה לידי ביטוי בדברי בעלי התוספות / 'ומכאן דסתם ג' יכולין לדון את האדם בעל כורחו , כשאינו רוצה לבוא לבית דין , דהא ג' במקום יחיד מומחה . ° 'קיימי לעומת זאת סבור מהר"י ווייל , שאין לדון את האדם בעל כורחו , מפני ש'עתה בזמן הזה בעו"ה נתקלקלו הדורות ונתמעטו הלבבות ונתעוותו . 'הדיינים והוא ממשיך ! 'בכל המקומות שעברתי לא ראיתי ולא שמעתי שום למדן שהיד , דן על שום אדם בעל כורחו אע"פ שמקצתם היו גדולי הדור כמו מהר"ז רונקיל ז"ל ומהר"י מולין ז"ל . 1 & 1 לכאורה נתכוון לומר כי כל המסרב לבוא לדין לפני חכם מסוים , אין הלה מחייבו להיות נידון לפניו , אך אין הדברים אמורים במי שבא לפניו ולאחר שהוצא פסק דין הוא מסרב לקיימו . אבל אף במקרה זה כותב המהרא"י , שאינו כופה את הסרבן לקבל עליו את הדין : 'כאשר קבלתי משם הגדולים הראשונים שלא אבו כלל לגזור ולהכריח ...
אל הספר