אין ספק כי הענוותנות היתד , סימן ההיכר המובהק של גדולי אשכנז במאה החמש עשרה . היתה בהם מידה כנה ואמיתית של צניעות מדעת והתנהגותם היא פריה . אביא רק דוגמאות אחדות : ר' יוזלין , תלמיד המהרא"י , מספר על רבו : יפעם אחת ביום שמתה בו אמו זצק"ל של הגאון זצ"ל והיו כמה שרוצים לומר קדיש והטילו גורלות ונפל הגורל על הגאון ז"ל לאמר קדיש בשחרית , וכשרצה לומר קדיש , בא נכרי מעיר אחרת שיש לו מן הדין לומר קדיש כגון אבל בתוך שבעה , ולא רצה הגאון ז"ל לעכב אותו מלאמר קדיש , ואף על פי שאם היה יודע הגאון היה שולח אחר מניין לבית הכנסת שלו' . « ° 58 בחינה זו אף מודגשת אצל מהר"י ווייל באותה תשובה , שבה הוא דן בפרוטרוט במעמדו של התלמיד חכם בהלכה . לדברי התלמוד 'יפתח בדורו כשמואל בדורו' הוא מעיר : 'היינו דווקא שצריך לשמוע לגדול הדור שלא יסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו , אבל ל א לעניו כבוד תלמידי חכמים' ( שו"ת מהר"י ווייל , סי' קס"ג . ( 59 שו"ת מהר"י ברונא , סי' ק"ב . 60 'לקט יושר' ב , עמ' . 97 וכן מספר ר' יוזלין , שהמהרא"י הקפיד שלא יקראו לו מורנו הרב ולא היה עולה לתורה אם קראו לו בתואר מורנו הרב 'עד שקרא לו החזן ...
אל הספר