מוטיב הפוחלץ והפוחלצן , המעורה עמוקות ברובד הפנימי של הסיפור , משקף את המתחים הקיומיים העזים , שבהם מיטלטלים גיבורי היצירה . למוטיב וריאציות מגוונות , והמרכזית שבהן משקפת את יחסי יעקב-שושנה . שושנה כפוחלצן יעקב ושושנה ניצבים זה מול זה כאוהבים ובאויבים . יסוד האהבה , מקורו בתקופת הילדות הרחוקה , ויסוד האיבה - בתקופת ההתבגרות . שורשי האיבה מעורים ברובד הפנימי של הסיפור על משמעותו האלגורית : אלוקי ישראל , הכובל את עמו בחוקים ובמשפטים מימי קדם והעומד על משמר הנאמנות לברית , ממלא את לבו של יעקב בחרדה . הוא מרגיש את ידיו הסמויות של האל המחזיקות בו בלי הרף , וכל שאיפתו היא להשתחרר מאחיזתו . כפוחלצן זה , הנוטל את נשמת קורבנו כדי להנחיל לו חיי נצח מדומים , כך ממית האלוקים את עמו ישראל על קיום תורתו בשם הנצח המדומה ו כך או בקירוב כך רואה יעקב את האל ביחסו לעם ישראל . יעקב אינו רוצה בנצח זה , שהושג במחיר החירות והחופש . הוא אינו רוצה לדמות לסנונית מנמנמת , הישנה שנת עולמים בחדר הטבע , ושעצם קיומה "הנצחי" הוא שיר תהילה לפוחלצן . השוואה לא-מודעת בין ידיה של שושנה ובין ידי פוחלצן מסבירה את רתיעתו הע...
אל הספר