המסורת רואה בשיר השירים את שיר האהבה הנצחית בין כנסת ישראל ואלוקים . זהו שיר ההרמוניה הגדולה והאהבה הנאצלת בין הדוד והרעיה , שיר החיפושים ההדדיים , הכיסופים והערגה . הסיפור "שבועת , "אמונים על משמעותו האלגורית , מעלה קונוטציה עם שיר השירים , אך על פי-רוב ההקבלה היא ניגודית ומלווה רמזים אפוקליפטיים . בדומה לגיבורת שיר השירים , גם שושנה אהרליך בת נדיב היא , יחידה לאמה , קומתה דמתה לתמר , ובנות מאשרות את יופיה ( ראה את תגובתן של רחל ולאה למראה . ( גם היא סובבת בשווקים ומוצאת שם את שאהבה נפשה , וגם כאן מופיעות בנות , המקפצות כאיילות השדה ומעוררות אהבה . בדומה לשושנת העמקים , גם שושנה אהרליך יושבת בגנים ( כל תמונות היסוד של הסיפור מתרחשות בגן . ( כן מובאים בסיפור התפוח כסמל האהבה , והטעימה ממנו - כסמל ההנאה הארוטית ; אך בניגוד לשיר השירים , לא הרעייה היעודה היא נושא המאוויים הארוטיים , כי אם נערה מבנות יפו . אי לכך , הופכת הטעימה מהתפוח לסמל האשמה , ובמקום הקביעה החד-משמעית "ופריו מתוק , "לחכי באה השאלה המאשימה י "שמקט"ס הרכ '' ןי" על רמזי ה"פרפלוכ"ט" שלאחריה . אף המושג "שפתותיו שושנים" לא ...
אל הספר