שפינתה היה הפילוסוף הראשון שהגדיר את היהדות בלאומיות במובנה החילונימודרני , ולא כדת . הוא הראה שחוקת תורת משה המקורית היתה חוקת מדינה מכוונת ליעדים ארציים , ולהם בלבד . אלוהים הוא אמנם מלכה , אולם לא היתה זו תיאוקרטיה , שכן מלכות האל לא מוסדה בכנסיה , כלומר משה לא ראה את עצמו ולא מינה תחתיו מנהיג המתיימר לגלם בעצמו את סמכות האל , הפועל ומשגיח במישרין ( או על ידי חוקי הטבע . ( לפי הבנה זו היתה איפוא חוקת משה המקורית חוקת מדינה דמוקרטית , אם כי לא מושלמת . בגלל הליקוי המהותי שהיה בה ( העדר המיסוד של סמכות ריבונית כוללת ) היא הביאה פעמיים לחורבן מדינת היהודים , ואחר כך להתפתחות תיאוקרטיה על ידי המנהיגות הרבנית הגלותית מזה ועל ידי הכנסייה הנוצרית מזה . שפינוזה לחם נגד השלטון התיאוקרטי של רבני זמנו בקהילת אמשטרדם ונגד הכנסייה הקתולית . עם זאת חיווה את דעתו , שכאשר יקומו מדינות דמוקרטיות מתוקנות באירופה , יוכלו היהודים לשוב לארצם ולכונן בה את מדינתם בשלישית . מאמר זה מנתח את השקפות שפינוזה על היהדות ועוקב אחר השפעתם כמקור מכונן של הציונות החילונית . הוא מצביע על שני אפיקי השפעה בכיוון : אפיק...
אל הספר