תגלית הנוסח לא רק הביאה למינון הולם בין המדרש ופיתוחו במדרשי האגדה , אלא אפשרה לטקסט העגנוני להתקדם בפיתוח הז'אנר המדרשי אל כתיבת האגדה , מה שלא היה יכול לעשות קודם לכן . בתחילת שנות השלושים אנו מוצאים ניסיון לכתוב טקסט בצידו השני של סרגל הז'אנר המדרשי . זה שאינו מחזיק בתוכנו שריד לפטיש הפרשני שיצר אותו , ורק הד קלוש נשמע בלשונו . אף הוא אינו נוגע בלבד בהוויה האלוהית אלא שקוע בה הרבה . הכוונה לסיפורי 'ספר המעשים' שעם תחילת הופעתם בשנת תרצ"ב-תרצ"ג עוררו תמיהה וחידה . לפי דרכנו נאמר שאין לראותם לא כאלגוריות , ולא כמשלים ( פתוחים או לא ) הנדחקים ובאים מתהומות הלא-מודע הפרוידיאני . אלא יש לפרשם כאותן אגדות שכדוגמתן מצאנו בסוף הסוגיא בבבא קמא , על הכלבים השוחקים ואליהו שבא לעיר ואגדת מלאך המוות שם . ואילולי התלמוד שנטע אותם בתוך מדרשי המשחית שעבר לנגוף במצרים , לא היינו יודעים מהיכן בוכים הכלבים ומהיכן הם שוחקים , חוץ מאגדות-עם ופולקלור . על פי זה יש לראות את סיפורי 'ספר המעשים' כטקסטים מדרשיים , שהפלט המוצג שלהם קפא בשלבים מתקדמים מאד של פיתוחיהם , והפכם לאגדות . כמו שבתלמוד יש לשחזורם הקש...
אל הספר