תיאורית הטקסט של חז"ל - לשחרורה של הפילוסופיה מן הפסיכולוגיה

תיאורית הטקסט של חז"ל המבוססת על ההנחה בדבר מקורו האלוהי , אינה מצטרפת לוויכוח ההרמנויטי המקובל בדבר הכתובת של מחבר הטקסט . אם אנושי הוא כלך וחפש מה הם הגורמים שהשפיעו על כתיבתו , אם דיאלקטים שונים , פליטות קולמוס , מטרות שונות , וכדומה . אם אלוהי הוא אין לחפש אחר גורמי התהוות אלא הלשון היא נתון מוגדר . כיוון שלדידם של חז"ל 'אחת דיבר אלוהים שתים זו , 'שמעתי אין הדיבור האלוהי המאוחד מנותק מן הדיבור האנושי המפצל , והטקסט המקראי מגלם את המפגש שבין שתי האיכויות של דיבור זה . לכן , הדיבור האלוהי , התורה , לעולם אינם יכולים להיות נתון , סיבה מוגמרת , אלא בעיה תמידית על הכרעותיה השונות . תיאוריה זו , על קשת דעותיה אינה עומדת רק על הדיאלקטיקה המאוזנת המתבטאת במסגרת הטקסט , היא מערערת עליה על ידי חתירתו של יסוד דיאלקטי אנכי . את התלות של המסומן במסמן ניתן לצייר כטבעת מאונכת - הפסיכולוגיה , ואילו את הדבר כשלעצמו-הפילוסופי , כטבעת מאוזנת המקיפה את המאונכת . מתחת לפקעת המחברת את הדיבורים הדיאלקטיים : 'אחת דיבר אלוהים שתים זו שמעתי' חותר יסוד אנטי-תטי : 'וידבר אלוהים את כל הדברים' הכל בבת אחת - כל ...  אל הספר