כיון שהעמדנו את לשון יצירת עגנון על קביעתו של בנדויד המדברת על השתכללותה לכיוון לשון חכמים בטהרתה , נשאלת השאלה , האם ההתחברות ללשון משקפת התחברות של היצירה העגנונית לעולם אפיםטמולוגי כלשהו , הכולל בתוכו תפיסות , מושגים ודרכי חשיבה המצויים בספרות חז"ל ? והאם השתכללותה הלשונית לעבר לשון חז"ל באה בעקבות ההתקשרות הפנימית אליה כהשלמה צורנית הולמת שיצרה איכות טקסטואלית דומה לה ? או שהלשון מהוה רק 'מדיום' שבעזרתו פעל עגנון ללא קשר במערכות רוח המשותפות ליצירתו ולטקסטים התלמודיים ? כדי לענות על שאלות אלו עלינו להציג את התיאוריה של מהות הטקסט של חז"ל , אשר יהווה מודל השוואה עם הטקסט העגנוני . כיון שתיאוריה טקסטואלית כזו אינה בנמצא עלינו להעמידה בעצמנו מתוך מחקרינו העצמאיים בספרות התלמודית , ומתוך ניתוח כתבי עגנון . מהו טקסט ? זוהי השאלה שיש לשאול כאשר אנו באים להציב את יסודות התיאוריה הטקסטואלית . כדי לענות עליה אין ברירה אלא לצאת למסע קרוס-דיסציפלינארי העובר בתחומי הלשון ופילוסופיית הלשון והפילוסופיה בכלל . התמודדות עם שאלה זו יש לה שני כיווני ההסתכלות . האחר , מתוך ראיית היחס בין לשון ורוח . ...
אל הספר