מאז שחר ההיסטוריה נתנו בני האדם משמעות והסבר לשלל התופעות בעולם הטבע ובהתנסות האנושית . את תהליך מתן המשמעות מקובל לאפיין באמצעות שלוש גישות , פרדיגמות , או לוגיקות עיקריות : א . גישה מיתולוגית , המסבירה כל תופעה בנפרד בהסתמך על נרטיב דמיוני מומצא , שאין בה אלא מחויכות מועטה ללכידות ולשיטתיות רעיונית , ותביעה מועטה מן הציבור לאדיקות אמונית ; ב . גישה דתית , המקדשת ישות עליונה , מתיימרת להחזיק במשנה סדורה ובאמיתות מוחלטות , ובעלת תובענות אמונית ופולחנית מן הציבור ; ג . גישה מדעית , המעלה השערות בנוגע לחוקיות הסיבתית והאוניברסלית שבבסיס התופעות , ובוחנת את תקפותן באמצעות מתודות אובייקטיביות מחמירות של הסקת היסקים לוגיים והצגת ראיות עובדתיות . הבחנה מעט אחרת בנוגע לשלוש הגישות היא , שהמיתולוגיה מייצגת בעיקרה דמיון פולקלורי , הרת מייצגת תורה אמונית במסגרת אתנית או תרבותית , והמדע מייצג חתירה לתבוניות אוניברסלית . בקורס זה אנו רואים חשיבות רבה בטיפוח הדרך או הגישה השלישית , כלומר המדעית , ובהטמעת יסודותיה אצל כלל ציבור הצעירים והצעירות במהלך לימודיהם במערכת החינוך . בעוד שהגישה המיתולוגית ו...
אל הספר