ההיסטוריה האנושית , מהותה סיפורים שבני אדם מספרים לעצמם על אודות עברם כדי לברר את תכלית מעשיהם , לעצב אמות-מידה להתנהגותם ולהקנות משמעות לחייהם כדי להיטיב להתמודד עם רכ-צדדיותה של המציאות . הצורך הזה במתן הסבר , במצפן ערכי ובקריטריונים של בחירה , משותף לבני האדם בכל הדורות . הסיפורים ההיסטוריים מלאים בסתירות , ופניהם כפני הסתירות של הניסיון האנושי והאופן השונה שבני האדם מפרשים ומתארים את הניסיון הזה לעצמם . מאחר שהתודעה האנושית היא סך-כל "הסיפורים" שאנו מספרים לעצמנו , והיא נבנית כתהליך המצטבר בזמן , יש לנרטיב ההיסטורי תפקיד הן כמשליט סדר ורציפות בתוך הכאוס ומעניק משמעות לחיי האדם , והן כסיפור מחנך המכונן עמדות נורמטיביות והתנהגותיות . פלורליזם של עמדות וריבוי זהויות אופייני כמיוחד בקרב חברות העוברות תהליכי שינוי אינטנסיביים . ריבוים של נרטיבים מנוגדים ומתנגשים עלול להביא להרגשה של אובדן זהות ודרך , ולחתור תחת נרטיב היסטורי אחר ומשותף שנועד לבנות זהות קולקטיבית . הצורך בזהות שכזאת כגורם מלכד מול אתגרים מבית ומחוץ מלווה את החברה הישראלית בעוצמות שונות לאורך כל שנות קיומה ומטביע את חותמו...
אל הספר