להמוני הקניינים הבינלאומיים המתקבצים בגואנגדונג מדי שנה , יריד קנטון הוא רק תחילת המסע . לאחר איתור מנהלי מפעלים שהבטיחו לספק את הסחורה , מתפרסים הקניינים על פני המחוז , מתאכסנים מספר ימים בבתי מלון , ויוצאים לביקורים באזור . אחד המלונות האלה הוא " שנגרי לה" שבשנגץ , השוכן ממש על גבול הונג קונג . במרבית ימות השבוע , בשעה מוקדמת בבוקר , מתמלאת מבואת המלון בקניינים מערביים , גברים ונשים בחליפות , בחולצות פולו , במכנסי חאקי . הם גוררים את מטענם במזוודות גלגלים שחורות , הבעת פניהם מעורפלת ורפויה בגלל היעפת . הקניינים עומדים מתחת לנברשת הבדולח , מדברים בטלפונים ניידים כדי להעביר את הזמן , ממצמצים בעיניהם אל מול השמש , ושולחים מבט מבעד לאובך לעבר מגרש החנייה שבחוץ . השיחות המעומעמות ביניהם מתנהלות על משלוחי סחורה לקליפורניה , השוק של שיקגו , והסכמי שותפויות עסקיות . במרחק שתי שעות נסיעה ממבואת המלון ממוקמים עשרות אלפי בתי חרושת , גדושים במיליוני עובדים . כשמתקרבת השעה תשע , מתחיל מגרש החנייה של "שנגרי לה" להתמלא במכוניות מסחריות ובאוטובוסים , על כל אחד מכלי הרכב שלט ועליו שם של חברה מסחרית ג...
אל הספר