אחרית דבר

עד לאמצע המאה הראשונה לסה"נ הגיעה ירושלים לשיא תפארתה . מאז תקופת שיבת ציון - פרק זמן של למעלה מ 600 שנה , התפתחה העיר והתפשטה מערבה וצפונה , ושטחה גדל עשרת מונים , לכ , 800 ו דונם . ירושלים מנתה בסוף ימי בית שני בין 80 , 000-60 , 000 תושבים . מבירת מחת קטן ונידח , הפכה ירושלים לבירתו הרוחנית והמדינית של עם ישראל , שמנה בין 8-5 מיליון איש , שהיו כ 00 / 0 ו מכלל אוכלוסיית האימפריה הרומית . דווקא כשהגיעה לשיאה , חרבה ירושלים . היתה זו טרגדיה נוראה במובן היווני של המושג : רק מי שמגיע למעמד רם ונישא , חש בעוצמת הנפילה וההתמוטטות . ירושלים בשיאה - כמרכז מדיני , דתי וחברתי של עם ישראל - הסתבכה בעימות עם הגדולה במעצמות תבל , והמיטה על עצמה חורבן . במשך 600 השנים של ימי בית שני , ידעה העיר שינויים מרחיקי לכת . מוסדות שנמצאו בראשית דרכם בתחילת התקופה , הגיעו לחשיבות ומעמד לקראת סופה . היהדות ידעה בתקופה זו התפתחויות רבות והיא עברה שינויים במשך הזמן מבחינה אידיאולוגית והלכתית . כתות וזרמים רבים פרחו ונעלמו במהלך השנים בעקבות התפתחויות היסטוריות דרמטיות . ירושלים היתה נתונה תחת הנהגתם של כוהני...  אל הספר