צורת השלטון בחברה היהודית במאה הראשונה לסה"נ היתה אוליגרכית ביסודה . ההגמוניה כמעט בכל שטחי החיים היתה נתונה בידי מיעוט של משפחות עשירות ומיוחסות . על פי יוסף בן מתתיהו , היתה השליטה בחברה היהודית נתונה אז בידי הכוהנים הגדולים - "ואחרי מותם של אלה [ הורדוס ובניו ] היה השלטון במדינה שלטון של יקירים , וראשות העם היתה מופקדת ביד הכוהנים הגדולים" ( קדמ' כ , ו . ( 25 השימוש שעושה יוסף בן מתתיהו במונח "כוהנים גדולים" עורר השערות שונות באשר לזהותם . סביר להניח , שהמונח כולל כל כוהן שהחזיק במשרה חשובה בבית המקדש או שהגיע למעמד חברתי גבוה . הרוב המכריע מבין אלה המכונים "כוהנים גדולים" השתייך לחמשת בתי הכהונה החשובים שנתמנו מאז ימי הורדוס . בנסיבות אלו חל שינוי מכריע באופי משרת הכוהן הגדול . שוב לא היתה זו משרה העוברת בירושה וגם לא משרה המובטחת לנושאה לכל חייו , אלא תלויה לחלוטין ביחס השלטון , תחילה ההרודיאני ואחר כך הרומי . לעתים מזומנות ייצגו הכוהנים הגדולים את העם בפני הממשל הרומי . חנן וכייפא מילאו תפקיד חשוב במשפטו של ישו , ויונתן בן חנן עמד בראש המשלחת שנשלחה אל קוודראטוס נציב סוריה בשנת 5...
אל הספר