לאחר מותו של קליגולה , ביקש יורשו ברומא , הקיסר קלאודיוס , להפיס את דעתם של יהודי ארץ ישראל ושל תושבי ירושלים בפרט . קלאודיוס החזיר עטרה ליושנה כשהפקיד את כל שטחי ממלכתו של הורדוס בידי מושל יהודי אחד , אגריפס הראשון , בנו של אריסטובולוס ונכדו של הורדוס . לתקופה קצרה הפך אגריפס את ירושלים שוב לבירת ארץ ישראל . מעמדו של אגריפס בחברה היהודית היה ללא תקדים , לפחות בהשוואה לשאר בני משפחת בית הורדוס . בספרות חז"ל מספרים בשבחו , אף שלא תמיד ברור אם הכוונה לאגריפס הראשון או השני . גם יוסף בן מתתיהו מצייר את אגריפס באור חיובי . בהשוותו אותו לסבו , הוא מגיע למסקנה שהורדוס היה בעל מזג רע , מקורב מדי אל היוונים ומעדיף את עריהם , ואילו אגריפס היה נוח בהרבה , קרוב ליהודים , התגורר דרך קבע בירושלים והקפיד בשמירת המצוות . היהודים הרגישו בנוח תחת שלטונו . פתיחותו לתרבות ההלניסטית , שבימי הורדוס היתה עלולה לפגוע בחלק מהעם , לא היתה עוד מקור לחיכוכים . יתכן שהסיבה לכך נעוצה בדרכים המחושבות וה"דיפלומטיות" יותר שבהן ביטא אגריפס את נטיותיו . לפי המקורות שבידינו , אין ספק שדאגתו של אגריפס לבני עמו ולענייניהם...
אל הספר