באמצע המאה החמישית לפסה'ינ חלו שינויים מרחיקי לכת בירושלים ובמוסדותיה , שהטביעו את חותמם על אופיה של העיר עד סוף ימי בית שני . שני אישים בולטים פעלו בעיר בפרק זמן זה ; עזרא ונחמיה . מבחינה היסטורית , דמותו של עזרא היא בעייתית . במסורת חז"ל נחשב עזרא כאישיות המרכזית בתקופת שיבת ציון , ולו ולבני דורו מיוחסים תקנות וחידושים רבים . אולם לפי המקורות מימיו , ספרי עזרא ונחמיה , מצטיירת תמונה שונה . עזרא מופיע אמנם על במת ההיסטוריה בשנת 458 לפסה"נ כדמות מרכזית בעלת סמכויות נרחבות . הוא אף נשא בשני תארים 1 כוהן מבית צדוק ו"ספר מהיר בתורת משה" ( ובהמשך "הכין לבבו לדרש את תורת ה' ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט" - עז' ז , ו , י , ( או "כהנא , ספר דתא די אלה שמיא" ( שם ז , יב . ( פירושו של המונח "סופר" אינו רק מי שכותב או מלמד תורה , אלא מי שיודע לפרש את חוקיה ואף לשפוט על פיה . יש הסוברים שהיה זה תואר רשמי למעמד ממלכתי במינהל הפרסי . עזרא מוצג בספר הקרוי על שמו כמנהיג רוחני של כלל העם היושב בנציבות "עבר . "הנהר כתב הסמכות שניתן לו על ידי המלך יפה את כוחו להורות את חוקי התורה , לפקח על ישומם , למנות ...
אל הספר