אחרי אשר הכין לו ל 1 ק על ידי החלוקה באותה מית 1 דה' אשר עליה דיברנו לעיל , את שדה חקירתו והבחין את המינים השונים של הידיעה ואת דרגות הידיעה , ניגש הוא אל השאלה' כיצד שתי החלוקות האלה , שנעשו משני מבחנים שונים , חודרות זו בזו ? באופן זה יכול הוא לקבוע את היקף הידיעה ולתת את תשובתו על השאלה , שנעשתה אחר כר לשאלתו המרכזית של קאנט , דהיינו 'מה יכול אני לדעת ' ? או' כמו שניסחה זאת הפילוסופיה האירופאית בשנות השלושים של המאה שלנו : מה מותר לי לשאול , אם איני רוצה להסתבך בשאלות מדומות שאין עליהן , לפי טבען , תשובה ? בבעיה הזאת דן הפרק השלישי בספר הרביעי , 'על היקפה של הידיעה . 'האנושית ( א ) אחרי שראינו לעיל , שלדעתו של לרק כל ידיעה דנה על יחסים בין המושגים , הרי יוצא ממילא שידיעתנו אינה עוברת את תחום המושגים שיש לנו . זוהי הגבלה גדולה של ידיעתו של האדם . ייתכן שישנם עולמות שהם מעבר להשגתנו , מפני שהם רחוקים מאתנו יותר מדי או קטנים יותר מדי . אין אנו מוכשרים לקנות לנו ידיעה מדעית ולגלות אמיתות כלליות , מאלפית ובלתי מסופקות , בנוגע למושגים על הגופים , מכיוון שאין אנו מכירים את הגופיפים הקטנים ...
אל הספר