31. המעבר מן השאיפה אל המידה־הטובה

כיצד עונה שפינוזה במבנה שיטתו על שאלתו של אוילדנבורג ( לעיל , עמ' ( 283 ל כיצד הוא בונה תורת מידות על קרקע שיטה המטפלת בכוונת מכוון במעשיו ויצריו של האדם כאילו היתה עוסקת בקווים ושטחים ? כיצד תהיה אתיקה אפשרית בתוך שיטה פילוסופית שלגביה אין האדם 'ממלכת בתוך ממלכת' ז כיצד מתבצע המעבר מן היצר של קיום עצמי ( ( 'שאיפה'ה אל 'המידה הטובה' ? ( virtus ) שפינוזה מגדיר בחלק הרביעי את חמידה-הטובה כך י ; 'בשמות מידה טובה ויכולת אני מבחין דבר אחד , זאת אומרת : מידה טובה ביחסה לאדם היא מהותו עצמה או טבעו עצמו של האדם , עד כמד , שברשותו להעליל דבר מה שניתן להילמד מתוך חוקי טבעו בלבד / המידה הטובה אינה אלא יכולתו של האדם . החוק המוסרי אינו מנוגד לחוק הטבעי ( כמו שהבליט זאת אחר כך בייחוד קאנט , ( אלא זהה אתו . שניהם 'דורשים' ( אך אין זו דרישה אלא תהליך טבעי ) אותו דבר : ריבוי ופיתוח של כוחו הגופני והנפשי של האדם . במובן זה מנסה שפינוזה ( בניגוד לכל המסורת הפילוסופית והדתית ) 'להעמיד את החיים המוסריים על הבסיס של הממשות הטבעית ולתאר את החיים המוסריים כתוצר . 'הכרחי אלה הם דבריו של ההיסטוריון של הפילוסופ...  אל הספר
מוסד ביאליק