2. העיבוד המושגי של הניסיון על־ידי המיתודה הריזולוטיבית

מכאן אנו מבינים את ההישג ה מ י ת 1 ד י הגדול של גאלילאי : אם הוא קובע מראש , שממשי הוא רק מה שמשתעבד לצורה המאתימאטית , הרי חייב החוקר , כשהוא רוצה להשתלט על הממשות החושנית הנתונה' להעמיד את הממשות הזאת על גורמים המשתעבדים למידות , למספר ולגודל . חייב הוא לפורר ולנתח את הנתון למספר של גורמים כאלה ולחזור ולהרכיב אותם לכדי כוליות אחת המתקרבת , עד כמה שאפשר , לממשות החושנית הנתונה . כשהתחיל גאלילאי לחקור את חוקי התנועה על ידי חקירת תנועות פשוטות ביותר , טענו נגדו שמחקריו הם מלאכותיים ושהיה צריך לטפל בתנועות מוחשיות הנמצאות ממש בטבע , במקום לחקור את חוקי הנפילה לאורך המישור המשופע . 'וכד תנועות אלה , כך טענו מבקריו , פיק טיביות הן , מכיוון שאינן נמצאות בטוהרן המופשט בטבע . על כך ענה גאלילאי , שהוא שואף להפוך את שפע הממשות הנסיונית לצירוף של תופעות פשוטות , שאפשר לתאר אותן במושגים מאתימאטיים . לפיכך מנתח הוא את התופעות המסובכות לגורמים פשוטים יותר , כדי שיוכל ללמוד את התנאים של כל גורם וגורם . התופעה המסובכת' כמו שהיא ניתנת לניסיון , אינה נתפסת באופן בלתי אמצעי על ידי המושג ! הגורמים השוני...  אל הספר